הלב


מחזה, מוזיקה, תמלילים ניהול מוזיקלי ובימוי: ירון כפכפי | מבוסס על "הלב" מאת אדמונדו דה אמיצ'יס
תיאטרון גושן [2004]
Stacks Image 1439850

הלב
2004

בגרסא החדשה של המחזמר "הלב" כפכפי כתב מחדש את המחזה - שונה מאוד מן ההפקה של 1997. הוא שזר במהלך מסעו המקורי של מרקו, את עלילותיהם של גיבורים אחרים מתוך הספר "הלב" ויצר שירים וסיפורים שלא סופרו עדיין על מרקו.

המסע מאיטליה לארגנטינה אינו רק מסע חיפוש אחר האם, כי אם גם מסע התבגרות אישי של מרקו, שלומד לקחת אחריות על עצמו ועל משפחתו, ואף מצליח במשימתו זו.

"הלב" הוא אכן סיפור מהלב, ודמותו של מרקו וודאי תמשיך לפרוט על נימי ליבם של דורות נוספים. אנו מנציחים את אהבתנו למרקו במחזמר אותו ניתן לכם להרגיש עמוק בלב.

מרגע שיצא לאור בשנת 1886 הפך "הלב" מאת אדמונדו דה אמיצ'יס לרב מכר. עוד באותה השנה פורסם ב- 40 מהדורות ותוך זמן קצר הפך לאחד הספרים האהובים ביותר על ילדי איטליה ומאוחר יותר גם העולם.

דה אמיצ'יס (1846-1908) לחם לאיחוד איטליה ולשחרורה מעול הזרים. בספר "הלב" הוא ביקש להפיח בלב קוראיו הצעירים כבוד למשפחה, לחברים ולעם, וליצור תחושת אחדות בקרב כל ילדי איטליה באשר הם. בספר, הבנוי כיומנו של הנער אנריקו בן ה-10, מסופרים גם עשרה "סיפורי החודש" אותם מספר מחנך הכיתה. אלו סיפורי גבורה והקרבה של נערים איטלקיים.

סיפורו של מרקו הקטן מג'נובה, הנודד מהרי האפנינים באיטליה עד הרי האנדים בארגנטינה כדי למצוא את אמו, הוא אחד הסיפורים המרגשים ביותר שכתה דה אמיצ'יס (ולימים גם המפורסם ביותר). לפניו ואחריו סיפורי גבורה נוספים, רומנטיים ומרגשים לא פחות: היתום הקטן מפדובה, שמשליך בחזרה את כספי הנדבות שקיבל מזרים לאחר ששמע שהם מעליבים את ארצו. ג'וליו הקטן מפירנצה, המוותר על שינה כדי לקום בחשאי הלילה להשלים את עבודת אביו העייף. מריו הקטן מסיציליה, המוותר על מקומו בסירת ההצלה למען חברתו למסע וטובע באוניה שנטרפה, ועוד רבים...
במהלך שני הדורות האחרונים (!) הפך מרקו לחלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות שלנו וזאת בזכות הסדרה היפנית שהציגה מרקו מצויר ומדובב, עם עיניים גדולות ועצובות, וקוף תלוי על הכתף.

גם מוזיקה נהדרת יש בהצגה הזו, אותה כתב כפכפי בעצמו. היא משרתת היטב את העלילה, והשירים קליטים ומכניסים את ההצגה לקצב טוב.
גלי כרמלי-שרים, עכבר העיר און-ליין 2/5/2007
ירון כפכפי עמד במשימה בכישרון רב תוך הפגנת יצירתיות רבה. כפכפי בנה עלילה משעשעת, קלילה ומהנה, מצחיקה וסוחפת, שבה מרקו פוגש שלל דמויות מעניינות. כפכפי גם מצליח ליצור אצל צופיו הרגשת חיבה וקרבה למולדת – בלי להיכנס לקלישאתיות יותר.
גלי כרמלי-שרים, עכבר העיר און-ליין 2/5/2007

משתתפים

Stacks Image 1400044

אור מאיר / דביר מזי"א
אורן שקדי
אסף דגני
יובל ברגר
לי טלצ'י
רענן פררה
שרון רוזנבלט
קובי ארבלי

Stacks Image 1400053

מחזה, מוסיקה, תמלילים ניהול מוסיקלי ובימוי:
ירון כפכפי
מבוסס על סיפורי "הלב" של
אדמונדו דה אמיצ'יס

עיצוב תפאורה:
ניצן רפאלי
עיצוב תלבושות:
אלה קולסניק
עיצוב תאורה:
במבי פרידמן
כוריאוגרפיה:
לימור רוז
הדרכה קולית:
דורית (דוקי) עצמון
מנהל הפקה:
הראל קלמרו / שירן שמר
תפעול במה:
ד.מ. תאורה והגברה

תמונות

וידאו

ביקורות

כשדור האינטרנט פוגש את הילד מרקו
יום רביעי, 02 מאי 2007 ,08:15 מאת: גלי כרמלי-שרים, עכבר העיר און-ליין

מרקו רוצה לאמא והילדים בקהל מתפלאים למה הוא לא שולח לה SMS. למרות זאת, ההצגה "הלב" עם הסיפור קורע הלב מרשימה גם את דור העתיד

המחזת הצגה שמתבססת על הספר "הלב" היא אתגר לא קטן. קודם כל, מאז נכתב הספר ב-1886, על-ידי אדמונדו דה אמיצ'ס, הוא זכה לפופולאריות אוניברסלית, ומכאן שגם לאינספור גרסאות ועיבודים. שנית, לכווץ, לצמצם ולתמצת את הסיפור לשעה וחצי של הצגה גם היא משימה לא פשוטה כלל.

אבל ירון כפכפי עמד במשימה בכישרון רב תוך הפגנת יצירתיות רבה. הוא השכיל לעמעם מעט את אור הזרקורים מהגיבור מרקו, ולתת במה נרחבת יותר לדמויות המשנה, אותן בנה בססגוניות נהדרת.

מה עוד אפשר לספר על מרקו, הילד שאמא שלו נסעה מאיטליה לארגנטינה כדי לעזור בכלכלת המשפחה? אפשר. כפכפי בנה עלילה משעשעת, קלילה ומהנה, מצחיקה וסוחפת, שבה מרקו פוגש שלל דמויות מעניינות. שימוש יפה עשה כפכפי עם מוטיב הלב, אותו שתל למספר דמויות שפוגש מרקו במהלך ההצגה, מבית הספר בו הוא לומד ועד לרגע בו הוא מוצא את אמו. הלב אומר לו – כמובן – להקשיב לו תמיד, וכך הוא מגלה מה עליו לעשות. כפכפי גם מצליח ליצור אצל צופיו הרגשת חיבה וקרבה למולדת – בלי להיכנס לקלישאתיות יותר.

גם מוזיקה נהדרת יש בהצגה הזו, אותה כתב כפכפי בעצמו. היא משרתת היטב את העלילה, והשירים קליטים ומכניסים את ההצגה לקצב טוב. בחירת השחקנים מוצלחת ביותר ומוכיחה את עצמה כשהם מלהטטים בין הדמויות השונות, נכנסים ויוצאים מדמויות, מחקים, משנים ומשתנים.

ההצגה נפתחה דווקא בקול ענות חלושה, בדואט מינורי שבו הייתי משוכנעת שמישהו עומד מאחורי אמא של מרקו ובאיומי אקדח מצווה עליה לשיר, או לחילופין, שהיא אכלה משהו לא טוב הבוקר. אבל עם סיום השיר החלה ההצגה באמת.

דה אמיצ'ס (1846-1908) לחם לאיחוד איטליה ולשחרורה מעול הזרים. בספרו הנודע ביקש לעורר בלב קוראיו הצעירים ערכים כמו כבוד למשפחה, לחברים ולעם, וליצור תחושת אחדות. והוא הצליח. ספרו, שהפך מיידית לרב-מכר, כבר מזמן שייך לקלאסיקה. עם זאת, מעניין היה להסתכל על ילדי האינטרנט מגיבים להצגה. הקהל היה צעיר ברובו ולא התעמק כנראה בסוגיות האלו. הסיפור על הילד שאמו נסעה לארץ אחרת בעולם דמיוני בו אין אי-מייל או מסנג'ר, ובקושי דואר מכתבים בפורמט הישן, הופך את הסיפור של דה אמיצ'ס לסיפור היסטורי של ממש, אולם יש לשער שהוא תמיד ייגע בילדים עקב הזדהות עם הגעגועים לאם.

ההצגה הזו, מבית היוצר של תיאטרון גושן מצטרפת לעוד הפקות איכותיות לגיל הרך, כמו מופע המחול "הברווזון המכוער" וההצגה "סיפור במגפיים" – עיבוד לאגדה "החתול במגפיים".

שורה תחתונה: ללכת בלי היסוס – אבל לא לקחת ילדים מתחת לגיל חמש.